רצח הפעוט עלי דוואבשה ואביו סעד עורר סערה גדולה. הצתת הבית בכפר דומא על יושביו הביאה למותם של שניים מדייריו ולפציעתם האנושה של שניים נוספים. אולם מעשה נורא זה לא בוצע בחלל ריק. מאז 1999, עת החלה הקמת המאחזים ב”עמק שילה” הסמוך, מתרחש באזור תהליך מתמשך של העמקת השליטה הישראלית בשטח ודחיקת הפלסטינים ממנו.

פעמים רבות מושגת מטרה זו באמצעות שימוש באלימות, ככלי פוליטי לשינוי המציאות בשטח לטובת המתנחלים.

תהליך זה מתאפשר, בין השאר, בזכות היות האזור סביבה נעדרת חוק.

לאורך כל השנים זוכים מתנחלי מאחזי הפרא לתמיכה מתמשכת מצד הרשויות, במעשה ובמחדל: רשות מקומית המעניקה תמיכה כספית, משרדי ממשלה הבונים ומספקים תשתיות, גורמי אכיפה הנמנעים מלאכוף את חוקי התכנון והבנייה, כוחות בטחון שלא רק נותנים הגנה למתנחלים במאחז הלא חוקי אלא אף מסייעים להם בהרחקת הפלסטינים מהשטחים החקלאיים, גם כאשר מדובר באדמותיהם הפרטיות.

אירועי השנים שחלפו מאז הקמת מאחזי הפרא ועד היום מלמדים שנוכחות המתנחלים באזור כרוכה בגזל ומעשי אלימות מתמשכים.